Unknown author, 300 pages
In brief
A Tale of Masks and Towers recounts the origin of the Order of the Bastions (the Masked Bastion) - the masked Lexallian knightly order founded by a condemned prisoner who became the Masked Protector - and the Mask Law that grew from his legend.
“הסיפור? הממ, ממה שאני זוכר, זה התחיל מאסיר שעמד בפני הוצאה להורג. הוא ברח, וכדי להסתיר את הזהות שלו שם על עצמו שיריון גדול וקסדה ככה שלא יוכלו לזהות אותו. הוא היה מסתובב ככה בין מוצבים ושבטים, ואף אחד לא חיפש מתחת למסיכה כי הניחו שהוא אביר נודד. עם הזמן הוא התחיל להתנהג כמו אביר, כדי לתת עומק לכיסוי, וזה התפתח לכדי המסדר שאנחנו מכירים היום, בלי לעשות לך יותר מדי ספויילרים”
הספר מספר את סיפורם של The Masked Bastion, מסדר אבירים לקסליאני מפורסם, ואחד משלושת מסדרי העילית של הרפובליקה.
במקור, המסדר צמח מאסיר בודד, ששמו אבד לזמן. האסיר הזה ביצע מספר פשעים, שעל כולם חל עונש מוות ברפובליקה, ועמד בפני הוצאה להורג. ההיסטוריה חלוקה בנוגע למה קרה בדיוק - להאם הוא ברח, או שפשוט שרד את ה”שירות האחרון למדינה” (ההוצאה להורג הלקסליאנית, שכוללת לגימת רעל ולחימה במפלצות בהרים המושלגים), אבל דבר אחד ברור - חודשים לאחר מכן, כאשר הוא הסתובב שוב חופשי בין אנשי הרפובליקה, הוא הסתיר את פניו ודמותו באמצעות שיריון מתכת גדול.
לאורך השנים, אנשים רבים טעו וחשבו שמדובר באביר נודד ממסדר לא נודע. והאסיר, שרצה לשמר את חייו, החל לשחק לתוך התפקיד. עם הזמן, הוא המציא לעצמו מסדר, והתנהגות אבירית, ועם השנים הוא נודע בתור The Masked Protector. הוא מעולם לא הוריד את השיריון, כדי שלא יראו את פניו (למקרה שמישהו שיזהה אותו), והעובדה שלפעמים לחם במפלצות שתקפו את הכפרים ששהה בהם, הקנו לו את הכינוי הזה.
לאחר שנים, אנשים החלו לעקוב אחריו. כששכב על ערש דווי, היו כ20 אבירים במסדר שלו, כולם עוטים שיריון ומסתירים את פניהם. המסדר שהתפתח היה מסדר שחיקה את האסיר - הם לא דיברו על העבר שלהם, כי הוא לא דיבר עליו. הם עטו את השיריון והסתירו את הפנים, נדדו בין כפרים והגנו עליהם ממפלצות.
על ערש דווי, הוא שיתף את הסיפור שלו עם אבירי המסדר, ומת.
ניתן היה לצפות שהסוד השמור שלו יערער את המסדר, אולי אפילו ישבור אותו.
הבלתי מצופה קרה - ולראייה, המציאות היום.
במקום לאבד אמון במסדר שלהם, 20 האבירים ראו בסיפורו של המייסד שלהם השראה. במשך עשרות שנים, אדם שפשע נגד המדינה נתן את חייו כדי להגן עליה - ובכך קיים את העקרונות היסודיים ביותר של אורך החיים הלקסליאני.
במשך שנים, המסדר גייס אליו אנשים וגדל. סיפורו של המייסד הפך לאגדה, ואיתה הגיע תופעה - אנשים שפשעו, וחיפשו מקלט בין קירות המסדר. הם לא היו רבים, אבל הם היו. לעיתים המסדר יצא בעצמו כדי לגייס פושעים כאלה, לפני שמערכת החוק תתפוס אותם.
לבסוף, החוק הלקסליאני הכיר במציאות - ו”חוק המסיכות” חוקק, שאפשר למסדר (ולמעשה, לכל ארגון אחר, אם כי רק המסדר עשה שימוש בחוק) לגייס אסירים לשורותיו. האסירים יתנו את חייהם בשירות המדינה, בדרך כזו או אחרת.